את עבודת הגמר שלי אני הולכת לחקור על ידי ניתוח תגובות של מאמר שנעשה על המאמר "שקט, יורים" שפורסם בידיעות אחרונות שכתב עמירם ניר עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, למאמר קוראים "שקט, יורים?" והוא נכתב על ידי עוז אלמוג ויובל קרניאל בשנת 2006.
בנוסף, אני יראיין כתבים צבאיים במייל.
תכנית עבודה:
אני הולכת לכתוב מייל ביום חמישי ה-2/3/17 באמצעות שליחת מייל לכתבים הבאים:
-כרמלה מנשה- כתבת לענייני צבא בקול ישראל
-אלון בן דוד- פרשן צבאי עיתונאי וכתב בטלוויזיה
-יוסי מלמן- עיתונאי ישראלי ופרשן צבאי
-רוני דניאל- כתב ופרשן לענייני צבא וביטחון של חדשות ערוץ 2
-יובל קרניאל-עובד בבצלאל
-משה נגבי- משפטן, עיתונאי ומרצה בתחומי המשפט והתקשורת
השאלות שאני אשאל כל אחד:
*השאלה הראשונה משתנה לפי עיסוק כל כתב.
1)מדוע בחרת להיות כתבת לענייני צבא?
2) האם את חושבת שיש קשר בין צורת הדיווח של הכתב לבין תחושת השייכות הלאומית שלו?
3) האם ההשתייכות הלאומית של הכתב משפיעה על הדיווח שלו בזמן מלחמה?
4) האם את מרגישה בעבודתך שיש קשר בין ההשתייכות שלך לצורת דיווח?איך את מתמודדת עם זה?
5) האם את חושבת שכתב יכול להפריד בין תחושת השייכות להיותו כתב שצריך לדווח בצורה אובייקטיבית?
את התגובות על המאמר שנכתב על המאמר "שקט, יורים" שפורסם בידיעות אחרונות שכתב עמירם ניר עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה אני הולכת לנתח ביום רביעי ה-10/5/17
תוצאות:
מדוע בחרת לעבוד בתחום התקשורת?
יובל קרניאל: בחרתי להיות משנה לנשיא בבצלאל ולעסוק במחקר והוראה של תקשורת כדי לקדם את ערכי חופש המידע, חופש הביטוי ולהגן על זכויות אדם בחברה הישראלית. כל זאת כחלק מההגנה על הדמוקרטיה ועל החברה והתרבות הישראלית, והמפעל הציוני של הקמת מדינה ליהודים שהיא מופת ערכי ומוסרי ומשמשת אור לגויים.
אלון בן דוד: אני מאד סקרן ואוהב לדעת דברים, בעיקר בתחום הצבאי.
יוסי מלמן: לא בחרתי אלא פשוט התגלגלתי לתפקיד בלי כל כוונה מראש. זה פשוט קרה. אין לי רקע צבאי למעט שרות צבאי סדיר ומילואים ביחידה קרבית, כמו כל ישראלי אחר.
האם אתה חושב שיש קשר בין צורת הדיווח לתחושת השייכות הלאומית?
יובל קרניאל: יש קשר הדוק בין תחושת השייכות של אדם לקהילה לחברה והמחויבות שלו לערכים, לבין אופן הדיווח. מחויבות לאמת, להגנה על זכויות האדם ולחופש המידע, מחייבת דיווח חופשי, מדויק, הוגן ואתי. תחושת השייכות היא גם לקהילה המקצועית של העיתונות, השותפה לערכים אלה.
אלון בן דוד: אין דבר כזה דיווח אובייקטיבי לחלוטין. כל אדם הוא סובייקט ורואה את המציאות דרך הפריזמה האישית שלו, שגם הזהות הלאומית היא חלק ממנה.
האם אתה מרגיש בעבודתך שיש קשר בין ההשתייכות שלך לצורת הדיווח שלך? איך אתה מתמודד עם זה?
יובל קרניאל: גם בעבודה שלי יש קשר ישיר בין השניים. אני פועל וחוקר כישראלי, ציוני, יהודי, משפטן, חוקר תקשורת, פעיל זכויות אדם, ואני מחויב לערכים ולקהילות בהם אני שותף.
אלון בן דוד: אני כתב ישראלי המשדר לקהל ישראלי. אין לי יומרה להיות נייטרלי. אני רוצה שהצד שלי ינצח בכל מלחמה, בין אם היא צודקת או לא צודקת.
יוסי מלמן: כמובן שיש קשר כפי שכבר כתבתי לך בשתי התשובות הקודמות. אולי כדי לחדד אומר לך שאני חש עצמי פטריוט ישראלי בעת שלום ושגרה ובעת מלחמה ומשבר ועדיין יכול לעשות הפרדה בין כתיבה על המצב וניתוחו בלי מורא ובלי משוא פנים לבין תחושותיי האישיות. אפשר גם כמובן לכתוב מעת לעת מאמרי הבעת דיעה ולהביע את הדיעה או השקפת העולם.
האם אתה חושב שכתב יכול להפריד בין תחושת השייכות שלו להיותו כתב שצריך לדווח בצורה אובייקטיבית?
יובל קרניאל: כתב לא יכול ולא צריך להתנתק מהזהות שלו, הלאומית או האחרת, אבל חייב להיות אתי, מקצועי, ומסור, למקצוע, לאמת, ולקהל הקוראים והצופים אותם הוא משרת.
אלון בן דוד: אין צורך להפריד. הזדהות עם הצד שלך לא הופכת אותך לעיוור לשגיאות ועוולות שנעשות ע”י הצד שלך. להיפך - חלק מהחובה שלך היא לחשוף גם מה לא בסדר בהתנהלות הצד שלך.
יוסי מלמן: כאמור כן.
בנוסף, אני יראיין כתבים צבאיים במייל.
תכנית עבודה:
אני הולכת לכתוב מייל ביום חמישי ה-2/3/17 באמצעות שליחת מייל לכתבים הבאים:
-כרמלה מנשה- כתבת לענייני צבא בקול ישראל
-אלון בן דוד- פרשן צבאי עיתונאי וכתב בטלוויזיה
-יוסי מלמן- עיתונאי ישראלי ופרשן צבאי
-רוני דניאל- כתב ופרשן לענייני צבא וביטחון של חדשות ערוץ 2
-יובל קרניאל-עובד בבצלאל
-משה נגבי- משפטן, עיתונאי ומרצה בתחומי המשפט והתקשורת
השאלות שאני אשאל כל אחד:
*השאלה הראשונה משתנה לפי עיסוק כל כתב.
1)מדוע בחרת להיות כתבת לענייני צבא?
2) האם את חושבת שיש קשר בין צורת הדיווח של הכתב לבין תחושת השייכות הלאומית שלו?
3) האם ההשתייכות הלאומית של הכתב משפיעה על הדיווח שלו בזמן מלחמה?
4) האם את מרגישה בעבודתך שיש קשר בין ההשתייכות שלך לצורת דיווח?איך את מתמודדת עם זה?
5) האם את חושבת שכתב יכול להפריד בין תחושת השייכות להיותו כתב שצריך לדווח בצורה אובייקטיבית?
את התגובות על המאמר שנכתב על המאמר "שקט, יורים" שפורסם בידיעות אחרונות שכתב עמירם ניר עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה אני הולכת לנתח ביום רביעי ה-10/5/17
תוצאות:
מדוע בחרת לעבוד בתחום התקשורת?
יובל קרניאל: בחרתי להיות משנה לנשיא בבצלאל ולעסוק במחקר והוראה של תקשורת כדי לקדם את ערכי חופש המידע, חופש הביטוי ולהגן על זכויות אדם בחברה הישראלית. כל זאת כחלק מההגנה על הדמוקרטיה ועל החברה והתרבות הישראלית, והמפעל הציוני של הקמת מדינה ליהודים שהיא מופת ערכי ומוסרי ומשמשת אור לגויים.
אלון בן דוד: אני מאד סקרן ואוהב לדעת דברים, בעיקר בתחום הצבאי.
יוסי מלמן: לא בחרתי אלא פשוט התגלגלתי לתפקיד בלי כל כוונה מראש. זה פשוט קרה. אין לי רקע צבאי למעט שרות צבאי סדיר ומילואים ביחידה קרבית, כמו כל ישראלי אחר.
לפני שלושים ושבע שנים הייתי שליח הארץ בלונדון ושם סקרתי עניינים רבים כולל טרור בכלל ופיגועים נגד יעדים ישראליים בפרט על ידי ארגוני טרור פלסטיניים ובראשם ארגון שכבר לא קיים של אחד שנקרא אבו נידאל (תוכלי למצוא עלעו בגוגל).
מהסיקור הזה בלונדון המשכתי לכתוב בנושאים האלה גם בשובי לישראל ובהדרגה גם כתבתי ספרים בנושאי טרור, ביטחון, מודיעין, גרעין ואסטרטגיה שהתפרסמו בעברית ובעוד 15 שפות בארבעים מדינות. לאט לאט רכשתי ידע, מיומנות ועשיתי לעצמי שם של מומחה.
יובל קרניאל: יש קשר הדוק בין תחושת השייכות של אדם לקהילה לחברה והמחויבות שלו לערכים, לבין אופן הדיווח. מחויבות לאמת, להגנה על זכויות האדם ולחופש המידע, מחייבת דיווח חופשי, מדויק, הוגן ואתי. תחושת השייכות היא גם לקהילה המקצועית של העיתונות, השותפה לערכים אלה.
אלון בן דוד: אין דבר כזה דיווח אובייקטיבי לחלוטין. כל אדם הוא סובייקט ורואה את המציאות דרך הפריזמה האישית שלו, שגם הזהות הלאומית היא חלק ממנה.
יוסי מלמן: יש כמובן קשר. המשורר שאול טשרניחובסקי אמר שאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אך את מישהו רוצה להיות עיתונאי טוב, אחראי, יסודי, רציני והגון עליו יהיה לדעת להתעלות על רגשותיו, השתייכותו הלאומית, השקפת עולמו הפוליטית והאידאולוגיה שלו ולבחון כל נושא שהוא כותב עליו ביושר, הגינות ובלי דעה קדומה או הטיה.
האם ההשתייכות הלאומית של הכתב משפיעה על הדיווח שלו בזמן מלחמה?
יובל קרניאל: יש קשר בין השתייכות לאומית לדיווח על מאבק או מלחמה, בה שותף הלאום שלך. מחקר מוכיח כי הדיווח הוא תלוי תרבות, חברה והשתייכות. כל זה לא צריך לבוא על חשבון האמת, הדיוק, וההגינות.
אלון בן דוד: כשמדובר במלחמה שהעם שלי הוא צד בה - אני מניח שרוב האנשים ירגישו הזדהות עם הצד שלהם.
יוסי מלמן: כל מה שאמרתי בתשובתי לשאלה שנייה נכון גם למלחמה שאז המבחן הוא עוד יותר קשה. וזאת בגלל שמלחמה מקצינה רגשות.
האם אתה מרגיש בעבודתך שיש קשר בין ההשתייכות שלך לצורת הדיווח שלך? איך אתה מתמודד עם זה?
יובל קרניאל: גם בעבודה שלי יש קשר ישיר בין השניים. אני פועל וחוקר כישראלי, ציוני, יהודי, משפטן, חוקר תקשורת, פעיל זכויות אדם, ואני מחויב לערכים ולקהילות בהם אני שותף.
אלון בן דוד: אני כתב ישראלי המשדר לקהל ישראלי. אין לי יומרה להיות נייטרלי. אני רוצה שהצד שלי ינצח בכל מלחמה, בין אם היא צודקת או לא צודקת.
יוסי מלמן: כמובן שיש קשר כפי שכבר כתבתי לך בשתי התשובות הקודמות. אולי כדי לחדד אומר לך שאני חש עצמי פטריוט ישראלי בעת שלום ושגרה ובעת מלחמה ומשבר ועדיין יכול לעשות הפרדה בין כתיבה על המצב וניתוחו בלי מורא ובלי משוא פנים לבין תחושותיי האישיות. אפשר גם כמובן לכתוב מעת לעת מאמרי הבעת דיעה ולהביע את הדיעה או השקפת העולם.
האם אתה חושב שכתב יכול להפריד בין תחושת השייכות שלו להיותו כתב שצריך לדווח בצורה אובייקטיבית?
יובל קרניאל: כתב לא יכול ולא צריך להתנתק מהזהות שלו, הלאומית או האחרת, אבל חייב להיות אתי, מקצועי, ומסור, למקצוע, לאמת, ולקהל הקוראים והצופים אותם הוא משרת.
אלון בן דוד: אין צורך להפריד. הזדהות עם הצד שלך לא הופכת אותך לעיוור לשגיאות ועוולות שנעשות ע”י הצד שלך. להיפך - חלק מהחובה שלך היא לחשוף גם מה לא בסדר בהתנהלות הצד שלך.
יוסי מלמן: כאמור כן.
הכתב:
|
האם יש קשר בין ההשתייכות לדיווח?
|
האם ההשתייכות משפיעה על הדיווח?(בזמן מלחמה)
|
האם אפשר להפריד בין ההשתייכות לדיווח?
|
אם יש קשר, איך מתמודדים איתו?
|
יובל קרניאל
|
יש קשר הדוק בין תחושת השייכות של אדם לקהילה לחברה והמחויבות שלו לערכים, לבין אופן הדיווח.
|
יש קשר בין השתייכות לאומית לדיווח על מאבק או מלחמה, בה שותף הלאום שלך.
|
כתב לא יכול ולא צריך להתנתק מהזהות שלו, הלאומית או האחרת.
|
גם בעבודה שלי יש קשר ישיר בין השניים.
אני מחויב לערכים ולקהילות בהם אני שותף.
|
יוסי מלמן
|
יש כמובן קשר.
|
כל מה שאמרתי בתשובתי לשאלה שנייה נכון גם למלחמה שאז המבחן הוא עוד יותר קשה. וזאת בגלל שמלחמה מקצינה רגשות.
|
כאמור כן.
|
כמובן שיש קשר.
אני חש עצמי פטריוט ישראלי בעת שלום ושגרה ובעת מלחמה ומשבר ועדיין יכול לעשות הפרדה בין כתיבה על המצב וניתוחו בלי מורא ובלי משוא פנים לבין תחושותיי האישיות.
|
אלון בן דוד
|
אין דבר כזה דיווח אובייקטיבי לחלוטין
|
כשמדובר במלחמה שהעם שלי הוא צד בה - אני מניח שרוב האנשים ירגישו הזדהות עם הצד שלהם.
|
אין צורך להפריד
|
אני כתב ישראלי המשדר לקהל ישראלי. אין לי יומרה להיות נייטרלי. אני רוצה שהצד שלי ינצח בכל מלחמה, בין אם היא צודקת או לא צודקת.
|
שקט, יורים?
פרופ' עוז אלמוג משפחה ישראלית מתיישבת לשולחן במסעדה. מגיעה המלצרית ושואלת בחיוך אדיב: "מה אפשר להציע לכם?". עונה האבא: "אני רוצה חומוס", האמא: "אני רוצה שיפודים, ותשימי גם חריף", הבן הגדול: "תביאי לי קבאב, אבל בלי טחינה", והילדה הקטנה: "בא לי צ'יפס". הכל בלשון ציווי - עכשיו, ותיכף ומיד.
המאמר מתחלק ל-2, בחלק הראשון מביע את דעתו עוז אלמוג ובחלק השני יובל קרניאל.
המאמר בכלליותו מדבר על התקשורת בזמן מלחמה, עוז אלמוג טוען שלא יזיק מעט ריסון, צניעות וכבוד לזולת בזמן מצבי חירום( כגון מלחמה). קטע מתוך מאמרו "במקום להכשיר את הקרקע לוועדות חקירה ולטקסי תליינות תקשורתיים, מוטב בשעה זו להפחית את רמת הציניות ולהקדיש מעט יותר לביטויי תודה ושבח לשוטרים, הכבאים, צוותי הרפואה, אנשי הרשויות המקומיות וכמובן הקצינים והחיילים שלנו - אלפי אצילי נפש שעושים מלאכה קדושה, בצניעות ומתוך שליחות ואלטרואיזם נקי. הם לא הורעלו עדיין בנגיף ה"מגיע לי", ובמעשיהם אולי יעזרו לנו לעצור את היסחפותנו לעבר חברה של קוטרים, תובעניים וכפויי טובה." (עוז אלמוג, 2006)
בחלק השני של המאמר מוצגת דעתו של יובל קרניאל על התקשורת בזמן מלחמה, וכמו שטען בראיון שערכתי איתו במייל גם פה במאמר זה הוא טוען שהתקשורת גם במצבי חירום( כמו מלחמה) צריכה להישאר אמינה ולהגיד את הדברים כפי שהם גם אם הם לא לטובת ישראל.
קטע ממאמרו "אומרים שכאשר התותחים רועמים המוזות שותקות, אבל דווקא בשעת מלחמה חשוב לשמור ולהגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות. זוהי המציאות המודרנית של טכנולוגיית המידע והמדיה החדשים, וזוהי גם מציאות רצויה של חברה חופשית ודמוקרטית, היכולה להגן על עצמה ולשמור על ערכיה גם ברגעים קשים." (יובל קרניאל, 2006).
לקחתי עשרה תגובות:
תגובה 61( תקיעת סכין בגב,2006)- "אכזבה גדולה משלושת ערוציי הטלוויזיה הישראלית חבל גרמתם נזק גדול למדינת ישראל וגם למורל בקרב העם. דיי להתבכיין ,דיי לבקר וליראות שחורות ,דיי לחזור 1500 פעם בתוך שעה על אותו דבר ,מספיק עם הפרשנויות והתמיהה מהה כל כך הרבה זמן מתנהלת הלחימה ? וכי מה חשבתם שהצבא הוא קוסם . עוד לא נירשם עד היום הישג של מדינה שהצליחה להביס אירגון טרור אז על מה הפליאה והשתוממות כאילו נפלתם מהירח בשביל העם מספיק שהחיזבלה יפגע ויחסלו כמה שיותר פעילים וגם אם זה לא ניראה תאמינו לי שהאויב לא עשוי מברזל ולא מלקק דבש כפי שנראה לכם אני היתי מצפה שתביאו את הדיווח על מה שקורה בשורות החיזבללה ואת הפגיעות בו ולא רק להתבכיין ולתקוף את הצבא את המדינה ואת הממשלה ואת עצמכם לא מבקרים ולא בודקים מה אתם לא עושים נכון"
תגובה 132(אין עוד מלבדו, 2006)- "אני מסכימה ממש עם פרופסור עוז אלמוג חוץ מזה יש הרבה סתירות לדעתי במאמר של ד"ר יובל קרניאל".
תגובה 60(מריאנה,2006)- "לא זה לא הזמן לביקורת!!! הפרשנים וגם עיתונאים מגלים לאויב שקשה לנו לנצח ,מבקרים את הצבא!! ,נגיד שזה נכון!!למה לא לחשוב שהאויב שומע וכיף לו!!!הם הופכים להיות יותר חזקים!!וגם העם מפחד יותר!!!תשמרו על הפה שלכם ,אינטלקטואלים !!!אתם יודעים הכל ?נכון?אז תסתמו כבר!! אפשר לבקר גם אחרי המלחמה !!כולם מעירים לכם אבל אתם כרגיל ,בשלכם!!"
תגובה 120(מירב, 2006)- "צודק עוז אלמוג!איש חכם, הקשיבו לו לא מזמן הבעתי את דעתי, באיזה כנס חברים,על מוצא פיו הבלתי מרוסן של רביב דרוקר. בתחילת הלחימה ירד על צהל בצורה איומה וביקר את הלחימה, רביב הלוחם הדגול והוא ממשיך לעשות זאת בחוצפה ויהירות למול שרי ממשלה. צודק מר אלמוג, זה לא הזמן וחצוף ביותר."
תגובה 118(2006)- "עדיף שהתקשורת השמאלנית השקרית תשתוק לתמיד ואז נוכל להתנקות (לת)"
תגובה 26(אלכס מהכרמל, 2006)- "אנחנו לא רוצים פרשנויות. מי אתם בכלל שתפרשו? אנחנו רוצים עובדות, זה הכול. את הפרשנות נעשה לבד."
תגובה 100(מבין משהו, ארץ חלם, 2006)- "בילבולי שכל,לא מבקרים בשעת מלחמה את הכסף סופרים במדרגות!ולכל שבת יש מוצאי שבת. תרדו על המפקדים כמה שאתם רוצים-אבל רק!אחרי שהכל נגמר. לא יכול להיות שבזמן שחיילים נהרגים,עיתונאים יושבים בשקט על כוס קפה וכותבים את ההכפשה היומית. פרץ,מחזקים את ידיך!"
תגובה 92(אזרח חושב, 2006)- " ד"ר יובל קרניאל....חשוב לשמור ולהגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות במציאות רצויה של חברה חופשית ודמוקרטית...אבל אם ה"פרשנים החכמים בדיעבד"...לא יסגרו את פיהם...לא תהיה חברה...ואז גם לא בדיוק יהיה למי לתת את חופש הביטוי...בים...בכל אופן...לא נזדקק לו...גם הדגים שותקים שם."
תגובה 76(איציק, 2006)- "התקשורת לא במלחמה, חייבת ביקורת מיידית מי שמכם? אנשי התקשורת כל כתב הפך לפרשן, גנרל, היסטוריון תוך ניצול ציני של חצאי ידיעות מהביפר. אפשר וצריך להתחשבן אתם כאן ומייד. אפשר להכליל, כי מרביתם מקשקשים, על תקן של מדווחים, פחות או יותר באותה צורה מתנשאת, מזלזלת, ביקורתית עד כדי נוזפת ללא שום סמכות וכסוי."
תגובה 71(אמילי, 2006)- "פרופ אלמוג, כמה ילדים משרתים בלבנון יש לך? מי אתה שתבקר אותנו הישראלים ותלמד אותנו כיצד לנהוג בזמן מלחמה? סוציולוג נכבד, התקשורת הינה כלב השמירה של הדמוקרטיה, תתעורר אתה ב2006 ולא במלחמת העולם השנייה. היום כל תנועה מדווחת, כל החלטה זוכה לפרשנות וביקורת הינה חיובית במיוחד בימים טרופים אלו. אתה יודע מה הבעייה של צה"ל פרופסור נכבד? שהצבא מתנהל כמו מכונה מיושנת, עם דוברות תלושה מהמציאות התקשורתית, עם חיילים צעירים שהם אנשי העולם הגדול מילדות בגלל האינטרנט . מספיק עם הסתרת מידע, סילופו, וההתנהגות של אנחנו ואפסנו! וממך אני מצפה לגבות את התקשורת כי הוא ורק היא שומרת, תשמור עלינו, ותדאג לועדת החקירה הבאה."
האם התקשורת צריכה לעזור למדינה שלה בזמן מלחמה?
עמדה חיובית
|
עמדה שלילית
|
"אני מסכימה ממש עם פרופסור עוז אלמוג חוץ מזה יש הרבה סתירות לדעתי במאמר של ד"ר יובל קרניאל".
|
"פרופ אלמוג, כמה ילדים משרתים בלבנון יש לך? מי אתה שתבקר אותנו הישראלים ותלמד אותנו כיצד לנהוג בזמן מלחמה? סוציולוג נכבד, התקשורת הינה כלב השמירה של הדמוקרטיה, תתעורר אתה ב2006 ולא במלחמת העולם השנייה. היום כל תנועה מדווחת, כל החלטה זוכה לפרשנות וביקורת הינה חיובית במיוחד בימים טרופים אלו. אתה יודע מה הבעייה של צה"ל פרופסור נכבד? שהצבא מתנהל כמו מכונה מיושנת, עם דוברות תלושה מהמציאות התקשורתית, עם חיילים צעירים שהם אנשי העולם הגדול מילדות בגלל האינטרנט . מספיק עם הסתרת מידע, סילופו, וההתנהגות של אנחנו ואפסנו! וממך אני מצפה לגבות את התקשורת כי הוא ורק היא שומרת, תשמור עלינו, ותדאג לועדת החקירה הבאה."
|
"צודק עוז אלמוג!איש חכם, הקשיבו לו לא מזמן הבעתי את דעתי, באיזה כנס חברים,על מוצא פיו הבלתי מרוסן של רביב דרוקר. בתחילת הלחימה ירד על צהל בצורה איומה וביקר את הלחימה, רביב הלוחם הדגול והוא ממשיך לעשות זאת בחוצפה ויהירות למול שרי ממשלה. צודק מר אלמוג, זה לא הזמן וחצוף ביותר."
| |
"עדיף שהתקשורת השמאלנית השקרית תשתוק לתמיד ואז נוכל להתנקות (לת)"
| |
"בילבולי שכל,לא מבקרים בשעת מלחמה את הכסף סופרים במדרגות!ולכל שבת יש מוצאי שבת. תרדו על המפקדים כמה שאתם רוצים-אבל רק!אחרי שהכל נגמר. לא יכול להיות שבזמן שחיילים נהרגים,עיתונאים יושבים בשקט על כוס קפה וכותבים את ההכפשה היומית. פרץ,מחזקים את ידיך!"
| |
" ד"ר יובל קרניאל....חשוב לשמור ולהגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות במציאות רצויה של חברה חופשית ודמוקרטית...אבל אם ה"פרשנים החכמים בדיעבד"...לא יסגרו את פיהם...לא תהיה חברה...ואז גם לא בדיוק יהיה למי לתת את חופש הביטוי...בים...בכל אופן...לא נזדקק לו...גם הדגים שותקים שם."
| |
"התקשורת לא במלחמה, חייבת ביקורת מיידית מי שמכם? אנשי התקשורת כל כתב הפך לפרשן, גנרל, היסטוריון תוך ניצול ציני של חצאי ידיעות מהביפר. אפשר וצריך להתחשבן אתם כאן ומייד. אפשר להכליל, כי מרביתם מקשקשים, על תקן של מדווחים, פחות או יותר באותה צורה מתנשאת, מזלזלת, ביקורתית עד כדי נוזפת ללא שום סמכות וכסוי."
| |
"אכזבה גדולה משלושת ערוציי הטלוויזיה הישראלית חבל גרמתם נזק גדול למדינת ישראל וגם למורל בקרב העם. דיי להתבכיין ,דיי לבקר וליראות שחורות ,דיי לחזור 1500 פעם בתוך שעה על אותו דבר ,מספיק עם הפרשנויות והתמיהה מהה כל כך הרבה זמן מתנהלת הלחימה ? וכי מה חשבתם שהצבא הוא קוסם . עוד לא נירשם עד היום הישג של מדינה שהצליחה להביס אירגון טרור אז על מה הפליאה והשתוממות כאילו נפלתם מהירח בשביל העם מספיק שהחיזבלה יפגע ויחסלו כמה שיותר פעילים וגם אם זה לא ניראה תאמינו לי שהאויב לא עשוי מברזל ולא מלקק דבש כפי שנראה לכם אני היתי מצפה שתביאו את הדיווח על מה שקורה בשורות החיזבללה ואת הפגיעות בו ולא רק להתבכיין ולתקוף את הצבא את המדינה ואת הממשלה ואת עצמכם לא מבקרים ולא בודקים מה אתם לא עושים נכון"
| |
"לא זה לא הזמן לביקורת!!! הפרשנים וגם עיתונאים מגלים לאויב שקשה לנו לנצח ,מבקרים את הצבא!! ,נגיד שזה נכון!!למה לא לחשוב שהאויב שומע וכיף לו!!!הם הופכים להיות יותר חזקים!!וגם העם מפחד יותר!!!תשמרו על הפה שלכם ,אינטלקטואלים !!!אתם יודעים הכל ?נכון?אז תסתמו כבר!! אפשר לבקר גם אחרי המלחמה !!כולם מעירים לכם אבל אתם כרגיל ,בשלכם!!"
| |
"אנחנו לא רוצים פרשנויות. מי אתם בכלל שתפרשו? אנחנו רוצים עובדות, זה הכול. את הפרשנות נעשה לבד."
| |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.